תמיר קורן  // ראיון עם הנזיר וון

בזן מדיטציה, חרב היהלוםב-MARTIAL ARTS  הקוריאני (ספט' 2002)

"מטרתן של רוב אומניות הלחימה היא לגבור על יריבים. אבל מטרת הסון-קואן-מו היא קולטיבציה של חיפוש אחרי ההארה."

הכתב: האמת היא שאני קצת בלחץ. לא קל לשבת מול מי שנחשב כבר זמן רב לגדול אומני הלחימה של קוריאה. בשבילי זה כמו לפגוש גיבור של ספר אגדות. לכן אני לחוץ.

וון-אוק: הא הא...הגזמת להפוך אותי לאיזה גיבור מהאגדות. אני רק אדם פשוט. מה כבר יכול להיות מיוחד. בבקשה תרגיש נינוח.

הכתב: טוב אז אני אשאל בנינוחות. הבנתי שצריך להתייחס לסון-קואן-מו כאל שיטת התבוננות פנימית מבין שיטות הקולטיבציה הבודהיסטית, ולא כמו אל אומנות לחימה. מה הכוונה?

וון-אוק: ישנן הרבה שיטות קולטיבציה, אך בסוף כולן שואפות לשליטה והכנעת ה-"אני". מדובר גם במישור הפיזי וגם בנפשי. סון-קואן-מו מחבר בין ה-"סון" ה-"קואן" וה-"מו". אנחנו לא מחשבים זאת כדרך לחימה אלא כאחת מדרכי הקולטיבציה, וכך אני מקווה שזה יובן ברבים. הכוונה היא להכשיר את הגוף והנפש לביצועים האנרגטיים המקסימלים. לא היה זה איינשטיין שאמר שהאדם מת מבלי שהצליח להשמיש את כול חלקי מוחו? הסון-קואן-מו הנה שיטה שמיועדת להכשיר את האדם לשימוש ב-100 אחוז מהפוטנציאל שלו. אבל רוב האנשים רואים שבסון-קואן-מו משתמשים בידיים וברגליים להגן ולתקוף, ולכן חושבים שאנחנו מתעסקים ברק עוד סוג של אומנות לחימה. אשמח מאוד אם תבהיר לקוראים שהסון-קואן-מו היא קולטיבציה אישית להבאת הגוף והנפש לביצועיהן המקסימלים.

הכתב: כלומר הסון-קואן-מו הינה שיטת קולטיבציה אדירה לגילוי ופיתוח היכולות החבויות בגוף ובנפש?

וון-אוק: הידד. זאת בדיוק הכוונה – להעיר כול תא ותא בגוף. באופן טבעי אנחנו רוצים שיהיה לנו נוח, ומפתחים הרגלים כמו שימוש רק ביד בימין לדוגמא. בצורה כזאת מפסיקים להשתמש ביד שמאל והיא הולכת לשון...רק באמצעות הערת כול התאים אפשר להגיע ל-100 אחוז מיכולת הביצוע הגופנית. אסור לחשוב שזה קשה מדי. צריך לחזור הרבה על פעולה קשה, כדי שהפעולות הפשוטות יהיו קלות!בסון-קואן-מו יצרו את התנועות הכי קשות ומסובכות כדי שאפשר יהיה לפתח את היכולות המיוחדות החבויות בגוף.

הכתב: מבין שיטות הקולטיבציה הבודהיסטית יש שיטה שלווה של מדיטאציית סון. גם בסון-קואן-מו יש שימוש בשיטה בשלווה. מה ההבדל בין השתים?

וון-אוק: כול אחד יכול לעשות דברים שלווים. למשל ללכת להר שקט ולהירגע. אך האם קל להירגע באמצע שוק סואן? כשחושבים ככה מבינים שלא ממש קשה להתאמן שרק יושבים בשקט. צריך גם להיות בשקט בזמן תנועה. אין מה לעשות, אין קולטיבציה מחוץ לגוף הפיזי. הסון-קואן-מו הינה שיטה לפיתוח השלווה גם תוך כדי תנועה. בצורה שיטתית יוצרים קולטיבציה מהסוג הזה. כמו שאמרתי קודם, צריך להתמודד עם הדברים הקשים כדי שהקלים יהיו באמת קלים. אולי אמחיש זאת בסיפור הבא:" בימי שושלת ג'ו-סון היה שופט בכיר בשם האן ביונג-ג'ו. האחיין שלו התבודד באחד ההרים ובמשך 10 שנים התאמן בקולטיבציה של אומניות הלחימה. כעבור עשור הוא ירד מההר והשופט קרא לו שידגים בפני את היכולות שרכש במשך עשר שנות אימוניו. אך לתדהמת השופט,  כול מה שעשה האחיין היה לפתוח את שער הבית לרווחה ולצאת ולהיכנס דרכה בקלילות. השופט ההמום שאל את האחיין אם זה כול מה שהוא למד במשך 10 שנים, והוסיף שאת זה גם הוא יכול לבצע. ואז השיב האחיין:"זה נכון שזה דבר קל מאוד, אך זה יכול להיות גם דבר קשה מאוד. פה השער מונח במישור ואפשר לחצותו בקלילות, אך מה היה לולא היה ניצב על ראש צוק או על שביל במרומים שממנה אפשר לפול לתהום, האם גם אז היית הולך בקלילות? אני מסוגל ללכת בנינוחות בכול מקום" זוהי תכלית הסון-קואן-מו, להיות מסוגל להפוך כול סיטואציה למצב של לימוד וקולטיבציה. כלומר באמצעות הסון-קואן-מו מנסים להגיע למצב שבו הלב הרגוע שקיים בעת השגרה, נשאר רגוע גם במצבים לא שגרתיים. רק כך למעשה הלב באמת רגוע.

הכתב: אם כך מה התועלת הנפשית והפיזית המופקת באמצעות אימוני הסון-קואן-מו?

וון-אוק: בצורה פשוטה, האימונים הפיזיים מובילים לבריאות גופנית, ולנינוחות נפשית. מטרתן של רוב אומניות הלחימה היא לגבור על יריבים. אבל מטרת הסון-קואן-מו היא קולטיבציה של חיפוש אחרי ההארה. הסון-קואן-מו הוא כמו מדריך שמלווה אותך בחיפוש אחר ה-אגו. האם תיתכן נפש בריאה בגוף שאינו בריא? לכן צריך להתקדם בשני המישורים גם יחד. אני גם תמיד מציע וממליץ לכול המתאמנים לעסוק בדרך התה. מי שרק מתאמן באומנות לחימה עלול לקבל אופי מחוספס. באמצעות שתיית תה ניתן לרכך את הלב המחוספס. מי שמחוספס וגס לא יכול להתעסק עם כלי התה העדינים מבלי לשבור אותם. חייבים להשתמש בהם ברכות ובסבלנות, וכך לומדים שלא רק מי שחזק שולט, אלא שהרכות עדיפה על הכוח. כך שתיית התה מלמדת גם כיצד להתמודד עם יריב או בן זוג. בנוסף, פיתוח היכולת להעריך את טעמו העדין של התה לסוגיו, מפתחת את סף הרגישות וההבנה בדקויות.

הכתב: אני יודע ששיטות הקולטיבציה של הסון-קואן-מו מכילות בתוכן את חוכמת הזן של הבודהיזם המסורתי. כיצד בדיוק זה בה לידי ביטוי?

וון-אוק: הסון-קואן-מו מושתת על עקרונות הקולטיבציה הקדומות של הבודהא (על SAMATHA ו-ANAPANASATI מתוך סוטרת ה-דה-אן-באן-סו-ווי). בתהליך בניית הדרך השיטתית ללימוד תורתו הבסיסית של הבודהא נולד הסון-קואן-מו. בסון-קואן-מו מכנים את ה-"סו-שיק"* וה-"סאנג-סו"** (* שיטת התבוננות על ידי ספירת הנשימות, ** עוד סוג של טכניקה של הבודהא להתבוננות פנימית) בשם "יון-גונג" (פיתוח ה-"קי"). היום הרבה אנשים מכנים זאת "קי-גונג". ה-"קי" הוא כוח החיות. הוא כמו הכוח שנוצר על ידי הנשימה. כלומר הנשימה היא חיים, ובאמצעות ה-"יון-גונג" מאריכים את הנשימה. אומרים שלחסידה וצב שלהם חיים ארוכים, ישנה גם נשימה מוארכת. אך מכיוון שאצל האדם לב מבולבל וחוסר מנוחה אינם מאפשרים נשימה ארוכה, צריך לעשות שימוש בשיטות הקולטיבציה הנ"ל כדי להפטר מחור המנוחה של הלב המפוזר. כמו כן בודאי שמעת על רעיון ה-"ג'י". ה-"ג'י" הוא גם דרך לבצע תנועה עם עצירה של הנשימה, וגם טכניקה של ניתוק תשוקות שליליות חיצוניות, ועצירת התשוקה השלילית הפנימית. אך על מנת להבין איך לעשות את זה צריך כמובן להתאמן הרבה בסון-קואן-מו וללמוד זאת לאט לאט, כי הרי על ידי הסברים עיוניים אי אפשר לקלוט במה מדובר. אך לסיכום אומר שה-"סו-שיק" וה-"סאנג-סו" הן שיטות נשימה לפתוח אנרגטי ולניתוק הדאגות והתשוקות השליליות.

הכתב: וואו זה נורא מסובך. עושה רושם ש-"גואן", "הואן", "ג'ונג" וכו' הם מושגים נורא קשים.

וון-אוק: "גואן" הוא התבונה של לראות נכוחה את הדברים ולהבין את התופעות השונות, אך על מנת להפעיל את התבונה יש לכבות את התשוקות השליליות. את השלב הזה אי אפשר להסביר במילים אלא רק להתנסות בו. מי שלא מתנסה בזאת לא יוכל להבין זאת. רק לאחר הגעה למצב הזה ושמירה על לב-רגוע, אפשר להבחין באני הפנימי. אבל לב-רגוע זה לא מצב של רוגע, אלא באמת שלווה במעמקי הנפש.

הכתב: עכשיו נראה לי שאני מחיל להרגיש במה מדובר, אבל לא לגמרי מבין זאת.

וון-אוק: העולם הנפשי הוא לא עולם שרואים בעיניים או מבינים אינטלקטואלית אלא הוא עולם שמובן רק למי שמתנסה בו. רק באמצעות קולטיבציה ארוכות שנים ואימונים רבים נין לחדור לעולם הזה. היה רופא שניסה להסביר לעיוור על השמיים והאדמה והכוכבים והשמש, אבל ללא הועיל. אחרי טיפולים רבים ולאחר ששב לו מאור עיניו לראשונה, הוא התחיל להבין. במילים אחרות אי אפשר ממש להאמין במשהו שלא מנסים ומנוסים בו.

הכתב: ראיתי שאימוני פתוח ה-'קי' בסון-קואן-מו כוללים לימוד של המושגים הדאואיסטים הבאים:

  • יונג-ג'ונג-הואה-קי (ראה נספח בנוגע לג'ונג-קי-שין)
  • יונג-ג'ונג-הואה-שין
  • יון-שין-באן-הו

מה פתאום משתמשים במונחים דאואיסטים?

וון-אוק: על מנת לפתח את ה-"ג'ונג", יש לפתח את ה-"קי", ואז אפשר לעבוד על פיתוח ה-"שין". גם אני לא הבנתי בהתחלה מדוע נעשה שימוש במינוח דאואיסטי, אבל למעשה אז קלטתי שהשורש של הידע הזה הוא משותף. בכול מקרה המינוח הוא לא מה שחשוב אלא מהות הדברים, ולכן אם יש איזה מינוח או שיטה מתאימה ללימוד שבאה מכול דת אחרת, אז למה לא להשתמש בזה? המינוח עשוי להיות שונה אבל מה שחשוב היא המטרה שמנסים להגיע אליה.

הכתב: רצית לשאול אותך על מושג שהזכרת קודם: "שים-שין-סאנג-סו" ("לב-גוף-צמד-קולטיבציה" = פיתוח הגוף והנפש במקביל), האם תוכל להרחיב?

וון-אוק: אם אני נפטר מהגוף שלי, האם אני קיים? האם הלב נמצא מחוץ לגוף? האם הנפש בתוך הגוף? בסופו של דבר ניתן להתאמן ולעשות קולטיבציה, רק בזמן שהנפש שוכנת בגוף והם משתפים פעולה יחדיו. זה מה שחשוב. רק שהנפש והגוף פועלים יחד יש תנועה ויש עוצמה. אני מלמד קליגרפיה. בהתחלה הלב ממש כותב יפה, אבל הגוף לא מצליח לעקוב אחריו. אבל אחריו אימונים רבים היד מתחילה לקבל את העוצמה של הלב. כך זה בכול סוג של אימונים. אתה (כבוד הכתב) עוד לא חווית זאת, כי אתה עדיין צעיר. אבל עם השנים, או במידה ותחווה פציעה או מחלה אז זה יהיה יותר נהיר לך. אני נפגעתי קשה בתאונת דרכים. באותו רגע הנפש שלי התעופפה באוויר בקפיצה אדירה, אבל הגוף לא עקב אחריה. לכן ברור לי שבאמצעות אימוני הסון-קואן-מו אפשר להכיר את דרכי הנפש רק אחרי הבנה מעמיקה של דרכי הגוף.

הכתב: מה המשותף והשונה בין ה-שאולין הסיני ובין הסון-קואן-מו הקוריאני?

וון-אוק: מבחינה של קולטיבציה זה דומה. מבחינת תנועות שצריכות להיעשות בדינאמיות שבאה מתוך רכות ושלווה, זה גם דומה, אך התנועות עצמן שונות. בכול מקרה האידיאל זהה.

הכתב: אני מתרשם שבשאולין, עוסקים יותר בשואו-ביזנס מאשר בבודהיזם. אני מניח שיותר קשה לגלות את הצד הקולטיבטיבי של שאולין. אתה ביקרת שם מה רשמך?

וון-אוק: אין ספק שמבחינת הממשל הסיני השאולין הוא שואו-ביזנס להכנסות בדולרים. כשביקרתי אצל הנזיר סוק-טוק-קן הוא אמר שצריך להיפתר ממחצית האנשים בשאולין. כלומר מכול אלא שאינם נזירים. בנוסף לפני שיכולנו לעשות החלפה של ידע בינינו היינו צריכים לקבל אישור של ראש המחוז, כך שאין לו ממש חופש פעולה שם. בנוסף יש שם קצת מלחמות כוח. עכשיו ה-ABBOT סוק-יונג-שין הוא אדמיניסטראטור, אבל סוק-טוק-קן הוא נזיר אמיתי. לכן אני זיהיתי שם חילוקי דעות ומאבקים פנימיים. יש להם בעיה עם דור ההמשך, שרשרת הירושה של הדהארמה ומחלוקת בענייני הגיל של קבלת נזירים וכו'. בכול מקרה מה שכולם רואים זה לא יותר מאשר אומני לחימה שעושים הצגות, אבל בתוך המקדש עדיין נשמרת מסורת קפדנית ביותר של קולטיבציית צ'אן.

הכתב: אם כבר דברנו על הפתיחות לציבור של הטכניקות של שאולין, רצית לדעת כמה ידע נחשף לציבור הרחב מתוך ידע הסון-קואן-מו?

וון-אוק: כרגע ראשי המועדונים עובדים פחות או יותר על רמה של 3 סנג-היונג. בקרוב יהיו מסטרים אזרחים  בדרגות של דאן 4-5. רמה כזאת מצריכה תרגול רב מאוד. עדיין יש שלבים רבים בעתיד, אבל בכול מקרה לא תהיה הסתרה של ידע ממי שאחרי מאמצים רבים יגיע לרמה שמאפשרת מעבר לשלבים הבאים.

הכתב: מה מצב התקדמות הנחלת הידע לתלמידי הסון-קואן-מו?

וון-אוק: ראשית מי שמצטרף עובד על התעמלות-סון. התעמלות הסון נותנת למתאמן את הגמישות הדרושה לקבל הדרכה של הידע בשלבים. ולכן כרגע עובדים התלמידים על 1-סנג-היונג, 2 סנג-היונג, ו-3 סנג-היונג בהתאם לרמה שלהם. ללמד ישר מישהו סנג-היונג, זה כמו לדרוש מגוזל שבקע מהביצה לעוף מיד.

הכתב: האם תוכל לספר לי משהו שקשור לאימונים?

וון-אוק: מדובר בדבר שחוויתי עקב תאונת הדרכים שעברתי. נפצעתי בצורה חמורה בעצמות עמוד השדרה ובצלעות. הרגשתי את המוות. אבל חבל היה לי לסיים את החיים בצורה ריקנית שכזאת, ועשיתי הכול כדי לא לתת לנפש לצאת. אחרי מאמצים רבים בטכניקות של סו-שיק וסאנג-סו, הצלחתי לרכז את הנפש. ריכוז הנפש גרם לחום חזק בדאן-ג'ון, והחום הזה הזרים והניע "קי" לכול חלקי הגוף, וזאת הייתה הרגשה מאוד מוזרה. באמצעות הניסיון הזה הבראתי באופן בלתי יאומן. אני חושב שבזכות אימוני הסון-קואן-מו זכיתי שוב לראות את קרני השמש. לכן בזמן שנותר לי פה, החלטתי לתת את כולי לסון-קואן-מו.

הכתב: אם כך מה התוכניות לעתיד?

וון-אוק: כרגע הכי חשוב זה לגדל את הדור של המדריכים, כי זה לא דבר פשוט ללמוד סון-קואן-מו. אי אפשר לעבוד לפי הסטנדרטים של אומניות הלחימה האחרות. ולכן זאת הבעיה המרכזית. רציתי להקים פה מרכז סון-קואן-מו כמו השאולין שבסין. למעשה צריך לעשות זאת במקדש גדול כמו בום-או, אבל שוב בגלל בירוקרטיה של המסדר וכו', זה לא אפשרי. בתור ראש המקדש של הו-אפ ניסיתי להקים שם את המרכז הגדול, אבל מכיוון שתקופת המינוי שלי נגמרת, אני צריך למצוא לזה מקום אחר. עכשיו צריך להשיג אישורים רבים לכך.

הכתב: לסיום יש מה שתרצה לאמר לאנשים שמתאמנים היום, ולצעירים שיתאמנו בעתיד?

וון-אוק: אני ממליץ לא ללמוד אומנות לחימה עם המטרה של לגבור על אחרים (אלא רק על עצמך).

 
מדיטציה | מודעות | התעוררות | איזון | כאן ועכשיו | בריאות | תה ירוק | זן | חוכמת האמצע | אותנטיות | בעל הבית | רק לעשות | הכל בסדר | ספורט | טרילותרפיה | הצלחה | אמצע | דרך | שלווה | גוף נפש
Scroll Up
צור קשר

שם: *

דואר אלקטרוני: *

* שדה חובה