תמיר קורן  // מדיטציה לבריאות הנפש ולחיים ארוכים

במחקרים, מדיטציה נמצאה כמשפיעה על גודל המוח האונושיהמימצאים המדעיים האחרונים מראים, שלאנשים שעושים מדיטציה יש יתרון על אלה שלא. למשל, הם כנראה יחיו כמה שנים יותר. המחקרים מוכיחים שמדיטציה מחזקת את המערכת החיסונית, וסריקות מוח מראות שהיא מסייעת להפגת מתחים. בינתיים, הספקנים הופכים למיעוט. עשרה מיליון אמריקנים מצהירים שהם עוסקים בסוג זה או אחר של מדיטציה באופן סדיר, פי-שניים מהמספר שנרשם לפני עשר שנים. כיתות של מדיטציה היום מלאות באמריקנים של אמצע הדרך, כאלה שלא מחזיקים בבית קריסטלים, לא מנויים על מגזינים של ניו אייג', ואפילו לא חיים בלוס-אנג'לס. למקצוענים בעלי השאיפות להצלחה, החיים כיום לחוצים הרבה יותר מאלה של הכפריים מהדורות הקודמים. המדיטציה היא אמבט-הקצף שלהם.

היום כבר לא צריך להרחיק לכת לאיזה גורו ביערות כדי לעסוק במדיטציה. למען האמת, היום כבר רואים את זה בכל מקום. יש פעילות מדיטציה בבתי-ספר, בבתי-חולים, בחברות של עורכי-דין, במשרדי ממשלה, במפעלים עסקיים ובבתי-סוהר. בשדות תעופה אפשר לראות אולמות מיוחדים למדיטציה, לצד חדרי תפילה ונקודות אינטרנט. מדיטציה היתה נושא לימוד במכללה הצבאית בווסט-פוינט, עמדה בשער המגזין של בית-הספר למשפטים בהרווארד באביב 2002, ואפילו מאמן הלייקרס פיל ג'קסון דיבר עליה באינספור נאומים בחד”ר ההלבשה בפני הספורטאים שלו.

באוניברסיטת המהרישי בפיירפילד שבאיווה, הכוללת קולג', תיכון וכיתות יסוד, כל תלמידי בית-הספר היסודי עושים מדיטציה בצוותא פעמיים ביום. במרכז הרי שאמבהאלה בהרי הרוקי עלה מספר המבקרים מ-1,342 בשנת 1998 ל-15 אלף השנה. באיזור הקאטסקילס בניו-יורק, שנודע בשעתו כרצועת הבורשט, הופכים בתי-המלון למרכזי מדיטציה, עד שרבים שינו את שם האיזור לרצועת בודהה. וכמו כל טרנד אמריקני שמוצא את דרכו לשער המגזין טיים, רבים מהמודטים הם סלבריטאים מפורסמים, ביניהם גולדי הון, שנאיה טויין, הת'ר גרהאם, ריצ'רד גיר ואל גור, אם עדיין אפשר להתייחס אליו כאל סלבריטי.

בהמלצת הרופא

אבל העניין הנוכחי במדיטציה מגיע מתחום הרפואה לא פחות משהוא מגיע מתחום התרבות. יותר ויותר רופאים ממליצים על מדיטציה כדרך למנוע, להאט או לפחות לשלוט על כאבים של מחלות כרוניות, כמו בעיות לב, איידס, סרטן ועקרות. היא גם משמשת להגברת האיזון במצבים של הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון, היפראקטיביות ובעיות חוסר ריכוז. בשילוב שבין מיסטיקה מזרחית ומדע מערבי, הרופאים מאמצים את המדיטציה לא בגלל שהם חושבים שזה אין או קול, אלא בגלל שהמחקרים המדעיים מתחילים להוכיח שזה עובד. בעיקר בטיפול במצבי חרדה ומתח. במשך 30 שנה אמרו לנו חוקרי המדיטציה, שהיא עובדת נפלא כתרופה למצבי לחץ, אומר דניאל גולמן, מחבר המאמר רגשות הרסניים, תיעוד שיחה בין הדלאי-למה לבין קבוצה של חוקרי-מוח. אבל מה שמרגש במחקרים החדשים הוא לראות איך המדיטציה יכולה לאמן את הנפש ולעצב מחדש את המוח. מחקרים, שנעשים בעזרת המיכשור המתוחכם ביותר של הדמיה, מראים שהיא יכולה לשנות את החיווט במוח, ולהזיז, למשל, את נקודת השבירה, שבה פקק תנועה, לדוגמה, גורם לכם להשתולל מעצבים. וחוץ מזה, בהשוואה לניתוח, ישיבה על כרית זה עסק זול ביותר.

 ככל שמתפוגג מעטה המיסטיקה מעל למדיטציה והיא הופכת יותר ויותר תופעה של אמצע הדרך, השיטות הופכות יותר פשוטות יותר, ומבעירים פחות קטורת. אבל לב הפילוסופיה הבודהיסטית לא משתנה: האמונה שבעזרת ישיבה בשקט במשך עשר עד 40 דקות ביום, וריכוז פעיל בנשימה או במילה או בתמונה, אדם יכול לאמן את עצמו להתמקד על ההווה על חשבון העבר והעתיד, להתעלות מעל למציאות תוך קבלה מוחלטת שלה. בגירסה האמריקנית המודרנית שלה, המדיטציה נטשה את המנטרה - שדורשת לחזור שוב ושוב על מילה או משפט סודי - ובמקום זה מתמקדת על צליל או על הנשימה. זה תהליך של חזרה, שניתן למצוא בהיסטוריה של רוב האמונות הדתיות.

המחקרים הראשונים

המוח, כמו הגוף, עובר שינויים קלים תוך כדי מדיטציה. המחקרים המדעיים הראשונים בתחום, שנעשו בשנות ה-60, וה-70, הוכיחו בעצם שהמודטים ממש-ממש מרוכזים. בהודו מצא חוקר בשם ב.ק. אנאנד, שהיוגיסטים יכלו להביא את עצמם בזמן מדיטציה לטראנס עמוק כל-כך, עד שלא הגיבו כלל כשמבחנות לוהטות הוצמדו לזרועותיהם. ביפאן הראה מדען בשם ט. היראי, שמודטים של הזן היו ממוקדים כל-כך על הרגע, עד שהם לא הצליחו להתעלם מתקתוק השעון. רוב בני-האדם, אחרי זמן מה כבר לא שומעים יותר את הרעש המונוטוני, אבל המודטים הצליחו לשמוע אותו במשך שעות ארוכות. מחקר נוסף הראה שמודטים מנוסים, שלא כמו צלפים מנוסים, לא נרתעים לשמע קולות רובים.

בשנת 1967 ערך ד”ר הרברט בנסון, פרופסור לרפואה מאוניברסיטת הרווארד, ניסויים במודטים. מחשש שייתפס כלא לגמרי נורמלי, הוא חיכה עד מאוחר בלילה, כדי להגניב 36 מודטים טרנסנדנטליים למעבדה שלו, כדי למדוד את קצב פעילות הלב, לחץ הדם, טמפרטורת העור והחום בפי-הטבעת. ד”ר בנסון מצא שבמצב של מדיטציה הם צרכו 17 אחוזים פחות חמצן, הורידו את קצב פעימות הלב בשלוש פעימות לדקה, והגבירו את גלי התטא של המוח (אותם גלים שמופיעים ממש לפני השקיעה בשינה) מבלי להגיע למצב ממשי של שינה. ברב-המכר שלו משנות ה-70, תגובת התרגעות, טען ד”ר בנסון, מייסד המכון הרפואי לגוף ונפש, שמודטים הצליחו לבטל את תגובת הלהילחם או לברוח שמגבירה את הלחץ, ולהגיע למצב יותר רגוע ומאושר. כל שעשיתי, אמר בנסון, הוא לתת הסברים ביולוגיים לטכניקות שאנשים השתמשו בהן במשך אלפי שנים.

כמה שנים לאחר-מכן מדד ד”ר גרג ג'ייקובס, פרופסור לפסיכיאטריה מבית-הספר לרפואה בהרווארד ועמית של בנסון, פעילות חשמלית במוח בשתי קבוצות. האחת עסקה במדיטציה והשנייה קיבלה ספרים וקלטות להתרגעות. במהלך החודשים הבאים הראו המודטים פעילות גדולה הרבה יותר של גלי תטא ממאזיני הקלטות. הם גם הצליחו להוריד את הפעילות באונה הקודקודית, איזור המוח הממוקם ממש בקצה הראש, האחראי על התמצאות בזמן ובחלל. על-ידי נטרול הפעילות באונה הקודקודית אפשר לאבד את תחושת הגבולות ולהתמזג עם היקום. התחושה בוודאי הרבה פחות משעממת משזה נשמע כשמנסים לספר את זה לחברים.

המדע המודרני

מחקרים של המוח בזמן מדיטציה הפכו מתוחכמים הרבה יותר אחרי פיתוח סריקות המוח. בשנת 1997 חיבר הנוירולוג אנדרו ניוברג מאוניברסיטת פנסילבניה מזרקים עם חומר רדיואקטיבי צבוע לקבוצה של מודטים בודהיסטים, בתקווה לעקוב אחרי מסלול זרימת הדם במוח ולראות את המקומות הפעילים ביותר. הדרך היחידה שבה יכול היה ניוברג לבדוק את הנקודה המדוייקת בזמן שבה הפעילות מגיעה לשיאה, היתה לשבת בחדר הסמוך כשקצה חוט קשור לאצבעו, והקצה השני שלו נשרך על הריצפה מתחת לדלת ומגיע לקבוצת המודטים. כשהם הגיעו למצב של נירוואנה במדיטציה, הם משכו בחבל וניוברג שיחרר את נוזלי הבדיקה במזרקים אל תוך זרועות הנבדקים. הניסויים שלו הראו שהמוח לא עוצר את הפעילות בזמן מדיטציה אלא רק מונע כניסת מידע לאונה הקודקודית. בו בזמן, ערך ד”ר בנסון מחקרים משלו עם קבוצת מודטים סיקים מיומנים, שיכלו לעשות מדיטציה גם בנוכחות מכשירי אם-אר-איי רועשים. גם הוא מדד את זרימת הדם במוח, וגילה שככלל היתה פחות זרימה בזמן מדיטציה. אבל באזורים מסוימים, כולל המערכת הלימבית (האחראית על רגשות וזכרונות ומווסתת את פעילות הלב, הזיעה וחילוף החומרים), היתה דווקא פעילות יתר.

ריצ'רד דיווידסון מאוניברסיטת ויסקונסין השתמש בסריקות מוח כדי להראות שהמדיטציה מסיטה את הפעילות בחלק הקדמי של המוח (ממש מאחורי המצח) מהאונה הימנית לאונה השמאלית. בעקבות המחקר טוען דיווידסון, שעיסוק קבוע במדיטציה משנה את הנטיות במוח ממצב של להילחם או לברוח למצב של קבלה ונינוחות. השינוי הזה, הוא אומר, מביא עימו עלייה בשביעות הרצון. אנשים שיש להם אופי שלילי הם בדרך כלל בעלי נטייה ימנית (במוח). אנשים שהחלק השמאלי שלהם פעיל יותר הם טיפוסים יותר נלהבים, בעלי תחומי עניין רבים יותר, רגועים ונוטים להיות מאושרים. גם אם הם לא טובים כל-כך בצבירת רכוש.

מחקרים על מדיטציה נכנסו לעידן המודרני במארס 2000, כשהדלאי לאמה נפגש עם כמה פסיכולוגים וחוקרי מוח מהמערב בדארמסאלה שבהודו. הוא ביקש ממכון הנפש והחיים לחקור קבוצה של מורים למדיטציה, תוך שימוש בטכנולוגיות ההדמיה המשוכללות ביותר. תוצאות המחקר יוצגו בספטמבר הקרוב בכנס שייערך באם-איי-טי שבמהלכו ידונו גם בהמשך שלבי המחקר. המחקרים האלה לא רק יאפשרו הבנה טובה יותר של פעילות המוח בזמן מדיטציה, אלא גם יספקו המון צילומים יפהפיים של כמרים מכוסים באלקטרודות.

מה שמדענים מגלים תוך כדי מחקרים בתחום הוא שעם די שעות אימון, הנוירונים במוח יסגלו לעצמם את היכולת לכוון את הפעילות באיזור הריכוז הקדמי של המוח. אלה היו האימונים של הסמוראים והקמיקאזי היפאנים: הם למדו להיות מודעים עד הסוף להווה, לרגע. מדיטציה היא כמו דלק, אומר רוברט טורמן, מנהל בית טיבט (ואבא של אומה). בארצות אסיה המדיטציה היתה כלי טבעי, שכל אדם יכול היה להשתמש בו. אנחנו צריכים לנתק אותה מהדימוי הבודהיסטי.

מדיטציה לכל פועל

וזה מה שקורה בזמן האחרון יותר ויותר. האמריקנים מנסים שיטות מדיטציה שונות. פרט לטכניקות הזן המוזרות (הכוללות ישיבה של שעות בתנוחות שנראות מכאיבות ביותר, ובקשה לקבל מכות במקל בכל פעם שהמודט מרגיש שהוא עומד להירדם), האמריקנים מנסים את הויפסאנה (שמתחילה בריכוז בנשימה), מדיטציית הליכה (מתחילה בהליכה איטית מאוד, תוך המתקדות וריכוז בכל צעד בנפרד), מדיטציה טרנסנדנטלית (חזרה ממושכת על הברה או מילה בסנסקריט), דזוגצ'ן (פיתוח מודעות בהירה ומאוזנת), ואפילו טראנס-דאנס (שעה של סיבובים בעיניים קשורות לצלילי מוסיקה לריקודים). בשנה הבאה ייצא הספר שדוגל במדיטציה האמריקנית ביותר: שמונה דקות שישנו את חייך, מאת ויקטור דייויץ'. לדברי דייויץ' הפעילות היומית לוקחת שמונה דקות בדיוק, שזה אורך יכולת הריכוז של אדם בחברה המודרנית, כי זה הזמן המדויק שבין הפסקת פרסומות אחת לשנייה בטלוויזיה האמריקאית.

פסיכולוגים מנסים לגלות האם ניתן באמצעות המדיטציה לתכנת מחדש את מוחם של פושעים. מחקר שנערך במרכז השיקום של מחוז קינגס, בית-סוהר ליד סיאטל, התבקשו אסירים שנידונו על פשעים לא אלימים, כמו שימוש בסמים ובאלכוהול, לשבת במפגשים של ויפסאנה במשך 10 ימים, 11 שעות ביום, כשהם עושים מדיטציית ישיבה והליכה לסירוגין. האסירים נבחרו בגלל הצורך הרב שלהם בשיקום. וחוץ מזה, מי עוד יהיה מוכן לשבת 11 שעות ולעשות מדיטציה? כ-56 אחוזים מהאסירים שראו את האור חזרו לכלא בתוך שנתיים, בהשוואה ל-75 אחוזים מקרב העבריינים שלא קיבלו חינוך מחדש. האסירים המודטים גם השתמשו בפחות סמים, שתו פחות וחוו פחות דכאונות.

ג'ון טיזדייל מאוניברסיטת קיימברידג' מצא ששיפור הריכוז סייע לחולים בדיכאון כרוני, והוריד את כמות התקפי הדיכאון בחצי. ונדי ויזל, פציינטית שלו ובת להורים ניצולי שואה, נהגה רוב שנות חייה לקחת תרופות נגד התקפי חרדה, עד שהתחילה לפני שנתיים לעשות מדיטציה. ההבדל הוא עצום, היא מדווחת. בפעם הראשונה בחיי אני לא לוקחת שום תרופות.

שביעות רצון ושלווה פנימית הם דברים טובים, אבל תארו לעצמכם כמה אנשים יתחילו לעשות מדיטציה אם נצליח לשכנע אותם שהם יוכלו לחיות חיים ארוכים יותר בלי שיצטרכו לעסוק בפעילות גופנית או לאכול ברוקולי. לפני למעלה מעשר שנים טען ד”ר דין אורניש שמדיטציה, בשילוב עם יוגה ודיאטה, הופכת על פיו את תהליך הסתיידות העורקים הכליליים. בחודש אפריל האחרון, בכנס של איגוד האורולוגים האמריקנים, הוא פירסם את המימצאים שלו, לפיהם מדיטציה יכולה להאט את התפשטות סרטן הערמונית. הממצאים מעניינים ביותר, אבל חשוב לציין שהפציינטים שלו לא רק עסקו במדיטציה, אלא גם עשו דיאטה ויוגה.

 
מדיטציה | מודעות | התעוררות | איזון | כאן ועכשיו | בריאות | תה ירוק | זן | חוכמת האמצע | אותנטיות | בעל הבית | רק לעשות | הכל בסדר | ספורט | טרילותרפיה | הצלחה | אמצע | דרך | שלווה | גוף נפש
Scroll Up
צור קשר

שם: *

דואר אלקטרוני: *

* שדה חובה